<h1>פירוש רבינו יצחק קרקושה — מכות</h1>
<h2>דף מו.</h2>
[מכות ט"ז ע"א] אמרינן בגמרא, תנן התם, הנוטל אם על הבנים ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה, זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה, א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת. א"ל ר' אלעזר היכא, א"ל לכי תשכח, נפק דק ואשכח דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה, אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר. הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו, אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו מאי איכא למימר, אמר רב שמעיה כגון שהדירה על דעת רבים. פרש"י ז"ל שמצא לה עון והדירה על דעת רבים ועל דעת ב"ד. ותמיה' אם מצא בה עון היאך הוא לוקה, הרי אינו רשאי לקיימה, כדתנן מצא בה ערות דבר אינו רשאי לקיימה, וא"ת כגון שאמר הוא מצאתי בה ערות דבר ואין אנו מאמינין לדבריו, ולפי' הוא לוקה, ומ"מ נדרו נדר, שאם (אמת כדבריו) [אמר בדבריו כך] חל נדרו על דעת רבים ואין לו הפרה, וא"כ היאך אמ' לקמן שלדבר מצוה יש לו הפרה והרי אין כאן מצוה להתיר נדרו אלא שלא להתירו. ואיכא לפרושי, כגון שאמר מצאתי בה ערות דבר פלוני וגרשה והדירה על דעת רבים בלא שום תנאי בעולם, ונמצא שם רע שאינו, כגון שבאו עדים שזנתה או שהיתה פסולה והוכחשו או הוזמו והוא היה יודע בהן (שאינו) [שאין] אותו שם רע כלום, לפיכך הוא לוקה, שעדיין אסורה לו מחמת הנדר שחל על דעת רבים שהיו סבורין שהיתה אסורה לו, כמו שהעידו אותן הראשונים אע"פ שנמצא שם רע שאינו, ואסיקנא על דבר מצוה יש לו התר, וכיון שנמצא שם רע שאינו מתירין לו, שאין דעת הרבים אלא לקיים המצות ולא לבטלן, זה תורף פרש"י ז"ל, ולמדנ[ו] מדבריו ז"ל שאין נדר על דעת רבים [כלום] אלא בשנדר לקיים מצוה, אבל לדבר הרשות לא. ויש לסברא זו רגלים בפרק השולח [גיטין ל"ה ע"ב], דאקשי' התם ולדרה ברבים, ואמרינן דיש לו הפרה, ולא אקשי' ולדרה על דעת רבים, ולדעתי לא נתכוון הרב בפי' הזה אלא לומר שאין על דעת רבים חל בדבר אסור ואונס שהדיר אסור הוא לו והיאך הרבים נסכמי' לו, וכבר כתבנו הרבה בענין זה. דעת ר"ת ז"ל, דלדבר מצוה יש לו הפרה דוק' כי הנך מילי דמקרי דרדקי דהוו סברי רבנן דמדרי ליה למיעבד מצוה ואישתכח דאסורא הוה, דלא אשתכח דדאיק כותיה דעל דעת אביהם של תינוקות הודר ועל דעתם הותר, ואנן סהדי שנתחרטו, אבל אם היתה שם מצוה אחרת אין מתירין לו בחרטה אחרת, שמא לא נתחרטו הרבים, ואם נתחרטו שנולדה להם דעת חדשה איהו למיסר ליה שוינהו שלוחין ולא למשרי ליה. ודאיק לה מדקאמרינן כי הא, אלמא לא בחרטה אחרת. ואין פי' זה מחוור, שהרי אונס (שהתיר) [שהדיר] את אשתו אין בו כעין מצוה זו אלא אם כן מפרש שהדירה על דעת רבים משום חשש ערוה כדברי רש"י ז"ל, ולא נתכונו. ובמסכת גיטין [ל"ו ע"א] כתב רש"י ז"ל כגון שהדירה על דעת רבים ואמרו לה על דעתנו אנו משביעין אותך, משמע שאין נדר על דעת רבים נדר עד שיהא על דעת רבים וברבים, אבל אם אין שם רבים אין על דעת רבים כלום.
